הורות
היי, הורים,
במה אתם עוסקים? כמה שנים נדרשתם ללמוד ולהשקיע על מנת להגיע לאן שהגעתם בחיים? ולמה לתפקיד הכי הכי חשוב שיש לנו בעולם, זה שחורץ דיני נפשות, אף אחד לא מלמד אותנו ולו לימודון קטן?
כמה אחריות טמונה ביצירת בן אדם? כמה השפעה יש לנו על כתיבת סיפור חייהם של ילדינו? על אופן התפיסה שלהם את העולם ואת עצמם? וכמה כוח יש לנו בעיצוב הזהות של האנשים הקטנים האלה שהבאנו לעולם?
ה מ ו ן .
עוד בתקופת ההריון מתחילה להתרחש החוויה של העולל בעולם. החוויה של המוגנות, השלווה והביטחון שהוא חווה בתוך הרחם היא החוויה הראשונית והבטוחה ביותר שתהיה לו כל חייו. בשלב זה הוא שומע את הקול של אימו, הנשימות שלה, את זרימת הדם שלה, הוא ניזון מגופה וחש את כל תנועותיה.
מרגע הלידה מתחילה ההיפרדות הראשונית שהולכת וגדלה בהדרגה ככל שמתפתחת העצמאות של הילד. התהליך הזה של רכישת העצמאות מתרחש בשלבים עד אשר האדם מגיע לבגרות, ובכל שלב יש לו צרכים שונים שזקוקים למענה על מנת לצלוח אותו ולעבור לשלב הבא.
בתהליך זה ובהתאם לטיב החוויות שהוא צובר, הילד מפתח מידת ביטחון ומגבש תפיסת עולם ותפיסת עצמי. לפיהן הוא מבין ולומד כמה ערך יש או אין לו בעולם, וכמה העולם יכול להיות מקום בטוח ומוגן, תוקפני או מאכזב.
לנו כהורים יש תפקיד מרכזי בהתפתחות הנפש של ילדינו, ולעיתים ישנה נטיה לחשוב שהשנים הראשונות לחיים הן פחות חשובות כי הם לא מבינים או לא זוכרים. אבל ההיפך הוא הנכון, אלו השנים המשפיעות ביותר.
אני יכולה להעיד ששנות לימוד רבות מאוד בתחום בריאות הנפש הכינו אותי במידה מסויימת לאימהות באופן תיאורטי, אבל במציאות, הלמידה האמיתית מתרחשת בחיים עצמם. והיא קשה יותר מכל תואר אקדמי שקיים. הקושי נמצא שם יום יום, מלווה בהמון חרדות, אתגרים, עייפות, לילות לבנים, בכי, תסכול, ריבים, צעקות, בלבול, סימני שאלה, ושאר תענוגות. אבל בואו לא נשכח את כל רגעי האושר, הצחוק, האהבה, הנחת, הרוגע, הפרפרים בבטן, ההתרגשות, הציפייה, הגאווה, וואו אין לזה סוף.
וכמה שההורות היא דבר מורכב. וכמה ביקורת יש מסביב, כמה שיפוטיות. מכל אחד שעומד מבחוץ ומסתכל וחושב שהוא יודע מה הכי נכון לנו ואיך הכי טוב. וכאילו שזה לא מספיק מבלבל, הביקורת הכי קשה היא בדרך כלל הביקורת העצמית. אבל חשוב שנזכיר לעצמנו שאין דבר כזה הורה מושלם, יש הורה שהוא טוב מספיק, וזה לגמרי מספיק. כולנו עושים טעויות וזה בסדר, זה חלק מהחיים. אנחנו צריכים לנהוג בעצמנו וגם בילדינו – בסלחנות, באדיבות, ובהמון חמלה. אין דרך אחת נכונה לעשות כל דבר ולכל הורה יש את הדרך הנכונה עבורו, את הערכים בהם הוא מאמין ואת הגישות אליהן הוא מתחבר.
יחד עם זאת, לפעמים יש קשיים שפוגשים אותנו ואנחנו לא תמיד יודעים – איך להתמודד? איך לעזור לילד? אלו הרגעים בהם כדאי לפנות לטיפול בשביל לקבל עזרה. הטיפול הרגשי שלי בילד מתקיים בליווי הדרכת הורים ותמיכה רציפה שלהם בתהליכי השינוי ובמטרות הטיפוליות. בהדרכה נלמד יחד להתבונן בילד, נחשוב אותו, נבין את הצרכים הרגשיים שלו, נבין מאיפה הקושי שלו מגיע וכיצד אפשר לסייע לו.
ספרו לי בתגובות – מה חשוב עבורכם כהורים? אילו ערכים מובילים אתכם בהורות שלכם? איפה אתם נתקלים בקושי ואתגר בהורות? איפה הייתם רוצים לייצר שינוי?